פרשת חיי שרה

מהספר 'יבין שמועה' והוספה מעניין לעניין מהספר 'מנחת ערב'

פרשת חיי שרה – מהספר 'יבין שמועה'

וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה (כג,א).

לכאורה מה שכתוב 'שני חיי שרה' הוא אך למותר.

ונראה לי דרמז בזה, דהנה ה'צדיקים במיתתן קרואים חיים' (עי' ברכות יח.) והמה שמה בחיים הנצחיים, ואמנם בחיים הנצחיים לא שייך מספר ימים ושנים. ולזה אחרי שאמר שהיו חיי שרה קכ"ז שנים, כדי שלא נטעה לומר שחס ושלום אחר כך שוב איננה בחיים, ולזה אמר 'שני חיי שרה', וכלומר, שאותו הזמן היו בחיים שיש בהם שנים, אבל עדיין היתה בחיים הנצחיים.

ובזה יובן מה שנאמר וַיָּבא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכּתָהּ', דהקשו המפרשים, דהוה ליה למימר 'ויבוא אברהם לבכות ולספוד את שרה'.

ואמנם באמת שרה לא מתה, ואצל הצדיקים יום המיתה מכונה 'יומא דהילולא רבא', כי שמחה הוא להם שעולים לרום המעלות ולחזות בנועם ה', ולכן עיקר ביאתו היה כדי 'לספוד' את שרה. ואמנם תועלת ההספד הוא לעורר את העם בבכיה, שעל ידי זה יתעוררו עצמם בתשובה, ו'אגרא דהספדא דלויי', לכן אמר 'לספוד לשרה ולבכותה', כלומר שיתעורר הבכיה על ידי ההספד, אבל על מיתת שרה לא היה לו לבכות, כי באמת עדיין היא בחיים חיותה.

ויש להמתיק הענין ביותר, דהנה מה שאנו בוכין על מיתת הצדיק הוא, כי אבדנו את הצדיק אשר אמרנו בצילו נחיה, וכל העולם כולו ניזון בשביל הצדיק, וכמו שאמרו רז"ל (מגילה ט"ו.) בפסוק 'הצדיק אבד' לדורו אבד, משל למרגלית וכו', או אם הצדיק נאסף בעון הדור יש לו לכל אדם לבכות במר נפשו כי שמא היה הוא בסיבת מיתתו, אבל אברהם ידע כי לא בחטאו מתה, וגם כל חמדת העולם הזה הכל היה אצלו כאפס וכאין, ולכן לא היתה עיקר ביאתו רק לספוד לשרה, וכהנזכר לעיל.

ועל פי הפשוט יש לומר, דאחרי דכתיב 'ויבא אברהם', לא שייך לומר שבא לבכותה, דאטו במקום שהיו שם בתחילה לא היה יכול לבכות, אלא שעיקר ביאתו לספוד לשרה.

אך הא קשיא לי, אמאי לא אמר שבא לקוברה, ומה גם דעדיין אף מקום קבורה לא היה לו עד שקנה מעפרון.

הנה בדרוש האחרון (דרוש ל) בספר 'מנחת ערב' למרן זצוק"ל מאריך במאמר הגמרא (סוטה יד. בהגהת הב"ח) אמר רמא בר חנינא מפני מה נסתתר קברו של משה מעיני בשר ודם, מפני שגלוי וידוע לפני הקב"ה שעתיד בית המקדש ליחרב ולהגלות את ישראל מארצם. שמא יבואו לקבורתו של משה כאותה שעה ויעמדו בבכיה ויתחננו למשה ויאמרו לו משה רבינו עמוד בתפלה בעדנו ועומד משה ומבטל את הגזרה, מפני שחביבין צדיקים במיתתם יותר מבחייהם. ע"כ. הבאנו את סוף דבריו באותו עניין, ובוודאי מי שרוצה להבין את הדברים במילואן ייתי ספר ויחזי את דבריו המאירים.

והנה גם במה שנסתתר קברו של משה מעיני בשר ודם, אף שנתן סימן בתוך סימן, אך שנסתתר מעיני ב"ו באופן שהעומדים למטה נדמה להם כאלו הוא למעלה והעומדים למעלה נדמה להם כאילו הוא למטה, קשה ג"כ הא למעוטי בניסא עדיף, (...) אך י"ל ג"כ בסגנון הנ"ל, דהקב"ה עשה כן במתכוין כדי להודיע שאלו לא היה נעלם מעיני ב"ו היה כח בידו לבטל הגזירה, כי יראו שעל פי נס נסתתר קברו מעיני ב"ו למען ידעו שהיה בכח משה רבינו ע"ה לבטל הגזירה מהגלות, וזה הוא ג"כ להראות חיבתו של משה.

והנה באמת דזה היתה יותר חיבה יתירה ממה שהראה הקב"ה למשה בשעת חטא העגל, חדא דאז לא הראה השי"ת את חיבתו רק למשה לבדו, ובמה שנסתתר קברו מעיני ב"ו הראה חיבתו לעיני כל ישראל, ועוד כי בשעת חטא העגל מלא היה השי"ת עושה נס, ובמה שנסתתר קברו מעיני ב"ו הוצרך השי"ת להרבות בניסים בכל מי שיבא לידע קבורתו של משה, אך מחמת שחביבין צדיקים במיתתן יותר מבחייהן הראה הקב"ה חיבה יתירה למשה אחר מיתתו מה שלא הראה בחיים חיותו.

ומעתה כך המה הוצעות דברי ר' חמא בר חנינא (...) הא חביבין צדיקים במיתתן יותר מבחייהון ולכן אף שבחייו לא הראה השי"ת למשה חיבה גדולה וכו' אעפ"כ אחרי מיתתו הראה לו השי"ת חיבה יתירה ואתי הכל על נכון בס"ד.

ובא לציון גואל במהרה בימינו, ויבא משיח צדקינו, עם כל הצדיקים ובראשם משה רבינו, ולירושלים עיר הקודש ינחנו, ויקבץ כל ישראל מארבע כנפות הארץ לארצינו.

צירפנו צילום מגוף כתי"ק מהספר 'מנחת ערב' הקטע שצוטט לעיל

הספר נמצא בספריה הלאומית בוויען (Wien - Oesterreichische Nationalbibliothek Cod hebr. 228)